מקלט "מעגן"

המקלט לקורבנות סחר בנשים הוקם ב-15 בפברואר 2004, בעקבות החלטת ממשלה מס' 2806, מיום 1 בדצמבר 2002. המקלט מופעל באמצעות עמותת קש"ת וממומן על ידי אגף תקון במשרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים. הוא מיועד לנשים קורבנות סחר ועבדות, תוך מתן עדיפות לנשים המוכנות להעיד כנגד הסוחרים בהן. תפוסת המקלט המרבית היא 35 מקומות, ומתוכם שלושה מקומות שמורים דרך קבע לעדות, על פי דרישת משטרת ישראל. הנשים מתגוררות במקלט במהלך תקופת עדותן ובמהלך תקופת השיקום, אשר נקבעה לשנה, למעט במקרים חריגים, שבהם נבדקת אפשרות להארכת השיקום מעבר לשנה.

במהלך תקופת שהותן במקלט הנשים מקבלות מענה על מכלול צרכיהן: הפיזיים (הגנה, קורת גג, מזון, מוצרי היגיינה ודמי כיס שבועיים), הרפואיים, הרגשיים, המשפטיים, החברתיים והתעסוקתיים. בתקופה זו נבנית עבור כל אחת מהנשים תוכנית שיקום ייחודית, הכוללת טיפול קבוצתי וטיפול פרטני, הקניית כישורי חיים וגישור תרבותי, הכשרות מקצועיות וכן השמה בשוק העבודה בישראל. המקלט פועל על פי דגם של "קהילה טיפולית", ומכאן שכל התערבות נעשית מתוך ראייה אישית ומערכתית, תוך התייחסות לעברה של האישה, מצבה בהווה ועתידה.

המקלט הוא רב-תרבותי וכולל נשים ממגוון רחב של מדינות, תרבויות ודתות. מצבן המשפחתי של הנשים שונה זו מזו, וחלקן מתגוררות במקלט עם ילדיהן. הנשים במקלט נחלקות למספר קבוצות, בהתאם לעבירה שבוצעה כנגדן: נשים קורבנות סחר לזנות, נשים קורבנות עבדות במשק בית, סיעוד וחקלאות מקרב מהגרות העבודה בישראל, נשים יוצאות אפריקה שהוחזקו בסיני בתנאי עבדות לצורך מתן שירותי מין או עבודה ונשים חירשות-אילמות שנוצלו לצורך קבצנות.

המשותף לכולן הוא ההתעללות הקשה שעברו, המתבטאת בהחפצתן וביטול צלם האנוש שלהן.

צוות המקלט הוא רב-מקצועי ורב-תרבותי ומונה את בעלי התפקידים הבאים: מנהלת, רכזת, עובדות סוציאליות, צוות מדריכות, אם בית, אב בית, מזכירה, סומכת לאימהות וילדים, מתורגמנית לטיגרינית ואמהרית, רופאת משפחה ופסיכיאטרית. כמו כן הצוות עובד עם מורות לעברית ולאנגלית, במסגרת ההכשרות המקצועיות הניתנות במקלט. המקלט מאובטח על ידי חברת אבטחה חיצונית מטעם המשרד לביטחון פנים.

בתום תקופת השיקום במקלט, הצוות דואג ליציאתן הבטוחה של הנשים לחיים עצמאיים  במדינת המוצא, בישראל או במדינה שלישית: רוב הנשים משולבות בתוכנית "יציאה מרצון" למדינת המוצא מטעם רשות ההגירה ועמותת CIMI, בעוד נשים שאינן ברות הרחקה מופנות למרכז הארצי לשורדי עבדות וסחר, המופעל מטעם משרד הרווחה על ידי מסיל"ה (מרכז סיוע ומידע לקהילה הזרה [פליטים ומהגרי עבודה]), ולארגוני סיוע אחרים בישראל. במקרים חריגים, נשים משולבות בהליך של יישוב מחדש במדינה שלישית, וזאת מטעם נציבות האו"ם לפליטים.